מיניות בגיל מבוגר: מה משתנה ומה נשאר

ככל שמדברים על מיניות, מדברים בעיקר על צעירים. אבל בני ובנות 60, 70 ו-80 אוהבים, נמשכים, מתאהבים ומתגרשים, ובדיוק כמו כולם גם שואלים: האם זה עדיין נורמלי שמשהו השתנה, ואיך מדברים על זה עם רופא/ה? כאן סיכום של מה שידוע ממקורות ציבוריים. המדריך אינו מחליף ייעוץ רפואי.

מה אומרים המחקרים על פעילות מינית בגיל מבוגר

מאמר בבולטין של ארגון הבריאות העולמי (2024) מסכם סקירה שיטתית: בין 30% ל-90% מהמבוגרים בני 60 ומעלה דיווחו שהם פעילים מינית. המחברים מסבירים שהטווח הרחב נובע בעיקר מהבדלים בהגדרה. הצעירים-מבוגרים (60 עד 69) דיווחו על פעילות רבה יותר מקבוצות מבוגרות יותר, אבל פעילות נמשכה אצל חלקם אפילו בשנות ה-90.

מה עשו אנשים? נשיקות וחיבוקים היו הנפוצים ביותר, אחריהם יחסי מין, והאוננות הייתה בין הנמוכים בדיווח. זו תזכורת שאינטימיות היא מגוון, וכפי שמתואר בהנאה בלי יעד, קשר טוב לא נמדד רק בחדירה או באורגזמה. כתבה של NBC News מצטטת סקר אמריקאי (AARP ואוניברסיטת מישיגן, 2018) שהעריך שכ-40% מבני 65 עד 80 היו פעילים מינית. זו עדות נוספת, לא מקור מרכזי.

חשוב לזכור גם את מגבלות הנתונים: לפי אותו מאמר, מבוגרים מעל גיל 70, אנשים עם מוגבלות או מחלה כרונית, דיירי מוסדות וקהילות להט״ב מיוצגים פחות במחקר. כלומר, המספרים אינם מספרים את כל הסיפור.

מה משתנה בגוף ובחיים

המאמר בבולטין מציין שינויים פיזיולוגיים שקשורים לגיל, כמו קשיי זקפה וירידה בסיכוך הנרתיקי, וגם מחלות וטיפולים שעלולים לפגוע בתפקוד המיני, למשל מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן הערמונית והשד, ותרופות ששייכות להם. אצל נשים, מכבי מסבירה שירידה באסטרוגן הופכת את רירית הנרתיק לדקה ופחות גמישה ומגבירה נטייה לזיהומים בדרכי השתן. מכבי ממליצה לפנות לרופא/ת נשים אם זה פוגע באיכות החיים. פירוט הפתרונות מופיע בגיל המעבר ויחסי מין.

על קשיי זקפה אפשר לקרוא בקשיי זקפה: סיבות נפוצות ומתי לפנות. מה שחשוב לזכור כאן: כדאי לא להסתפק ב״זה הגיל״ ולבדוק עם רופא/ה מה עומד מאחורי השינוי.

תרופות: מה כדאי לשאול

Harvard Health מונה כמה קבוצות תרופות שנקשרו לקשיי זקפה: תרופות לדיכאון, תרופות נגד כיבים, הרגעה ומשתנים; נוגדות היסטמין; נוגדות אנדרוגנים (בטיפול בסרטן ערמונית); תרופות אנטיכולינרגיות (למשל לשלפוחית רגיזה); וחלק מתרופות הסרטן. בין תרופות ללחץ דם, הסיכון נראה גבוה יותר עם משתנים וחוסמי בטא ונמוך יותר עם חוסמי אלפא, מעכבי ACE וחוסמי קולטן לאנגיוטנסין.

זיהומים בגיל מבוגר: הנתונים והסיבות

לפי כתבה של NBC News שעיבדה נתוני CDC לשנים 2012 עד 2022, בקרב בני 55 ומעלה שיעורי כלמידיה, גונוריאה וועגבת יותר מהוכפלו: עגבת עלתה בכ-7 מונים, גונוריאה כמעט פי חמישה, וכלמידיה יותר מפי שלושה. מאמר ארגון הבריאות העולמי מציין שבין 1990 ל-2019 נרשמה עלייה בשכיחות HIV בקרב מבוגרים באזורים רבים בעולם, ושימוש נמוך בקונדום תורם לכך.

מה מסבירים? NBC מביאה כמה סיבות: אנשים רבים התחתנו צעירים והיה להם בן/בת זוג אחד/ת עד גירושין או אלמנות, ולא חשבו על קונדום כי הריון כבר לא רלוונטי. חלק מהגברים המבוגרים מתקשים להשתמש בקונדום בגלל זקפה או מגבלה בתנועת הידיים. רקמת נרתיק אחרי גיל המעבר פגיעה יותר לקרעים, והמערכת החיסונית נחלשת עם הגיל. גם רופאים ורופאות מהססים לשאול מבוגרים על חיי מין, ומבוגרים נמנעים לעתים מלדבר על כך.

המשמעות: מי שמתחיל/ה קשר חדש אחרי גירושין או אלמנות כדאי שתדבר/י על בדיקות ועל קונדום, כפי שבגילאים אחרים. עיינו בקונדום: שימוש נכון ובבדיקות STI. מי שמתקשה להשתמש בקונדום מסיבות פיזיות יכול/ה לדבר על כך עם רופא/ה במקום לוותר על הגנה.

איך מדברים על זה עם רופא/ה

לפי המאמר בבולטין, שיחות על בריאות מינית עם מבוגרים אינן תכופות, אף שאנשי מקצוע רואים בהן נושא חשוב, ורבים מהמבוגרים רוצים שאיש/ת הצוות הרפואי הראשוני יעלו את הנושא בבדיקות שגרתיות. החסמים: סטיגמה, חשש שהבעיה תתייחס בביטול, וחוסר ידע של אנשי המקצוע. כשיש קשר אמון, קל יותר. לכן אין צורך לחכות שהרופא/ה יתחילו.

ניתן להיעזר גם ברשימת ההכנה לביקור אצל הרופא/ה. אם המצוקה היא בעיקר רגשית או זוגית, כמו אחרי אבל או בדידות, ראו למי פונים. מידע ישראלי על הפניה לטיפול מיני לגילאים מבוגרים לא אימתנו, ולכן לא נפרט אותו כאן.