הנאה בלי יעד: אינטימיות שאינה נמדדת באורגזמה

אחרי מפגש אינטימי אחד שואלים: ״היה טוב?״ ובשני: ״הגעת?״. הצמד הזה נראה כמו אותה שאלה, אבל השני הופך את המפגש לבחינה. כשנמצאים בבחינה, מקשיבים לציון ולא לגוף.

למה יעד אחד מגביל

סקירה על הממדים הפסיכולוגיים והבין-אישיים של תפקוד מיני, שפורסמה ב-PMC, מתארת את מטרת הגישה של מאסטרס וג׳ונסון כ״ביטול חרדת ביצוע״, באמצעות הדגשת האופי ״הבלתי תובעני״ של חילופי המגע. בנוסף נכתב שם שבקושי זקפה, מחשבות שליליות פולשניות, מיקוד בעצמי ומתח עלולים לגרום לבעיה או להחמיר אותה.

הנקודה כאן אינה שצריך להפסיק לרצות אורגזמה. נשים וגברים רבים רוצים אותה, ויש דרכים לשפר סיכוי לכך, כפי שכתבנו באורגזמה: מה ידוע ומה מיתוס. הנקודה היא שהיעד אינו חייב להיות הדרך היחידה למדוד הצלחה.

מה זה sensate focus, ומה ידוע עליו

לפי אותה סקירה, מיקוד חושי היה מרכיב בסיסי בטיפול של מאסטרס וג׳ונסון, והוא הופיע מאוחר יותר גם בטיפולים נוספים: כהמלצה במודל PLISSIT, בהתערבויות לקושי בזקפה, ובתוכניות לקושי באורגזמה אצל נשים ובתוכניות CBT. בקושי באורגזמה אצל נשים, אוננות מודרכת בשילוב מיקוד חושי הייתה יעילה יותר ממיקוד חושי לבדו.

כלומר: זה כלי מוכר בספרות, אבל לא פתרון קסם ולא תחליף לטיפול. הסקירה אף מציינת שלא נמצאו מחקרי תוצאות על טיפול פסיכולוגי בהפרעות עוררות. כשהקושי מתמשך או כרוך בכאב או בצער, כדאי לפנות לאיש/אשת מקצוע שמכירים את הגישה, ולא להסתפק בתרגול ביתי.

רעיון לבית: ערב של חושים, בלי יעד

אפשר לנסות את העיקרון בלי להיכנס לתכנית טיפולית. הנה גרסה ביתית, והיא בלתי מחייבת ומתאימה לכל בני הזוג:

1. קבעו מראש שהערב הזה לא מכוון לשום תוצאה, ושכל אחד/ת מכם/ן יכול/ה לעצור בכל רגע, בלי הסבר.
2. בחרו מגע שהוא ״פשוט נעים״: חיבוק ארוך, מגע בכתפיים, בידיים, בגב. הדגש הוא על מה שאתם/ן מרגישים, לא על מה שמרגיש הצד השני.
3. תארו במילים קצרות: ״זה נעים״, ״קצת פחות לחץ״, ״עוד קצת איטי״. אין צורך בהסברים ארוכים.
4. החליפו תפקידים. מי שנוגע/ת ומי שמקבל/ת, ואז להפך.
5. בסוף, שאלו שאלה אחת: ״מה הכי נהניתי ממנו הערב?״

אם העיקרון הזה מושך אתכם/ן אבל קשה להתחיל, ראו גם חזרה לאינטימיות אחרי הפסקה, וכדאי להתחיל בשיחה על גבולות לפי איך מדברים על צרכים.

מה לשאול במקום ״הגעת?״

שימו לב שאין כאן שאלה שמצפה לתשובה מסוימת. הרעיון הוא לפתוח שיחה, ושניכם/ן רשאים לענות ״לא יודע/ת״.

כשהמחשבות מפריעות באמצע, אפשר להחזיר את הקשב לגוף: איפה אני מרגיש/ה את המגע, מה הטמפרטורה, איך הנשימה. מחקר על שלושה מפגשי מיינדפולנס אצל נשים עם קושי בחשק, שהסקירה מצטטת, הצביע על שיפור בציוני שאלון תפקוד מיני. מדובר בהתערבות שניתנה במסגרת מחקר, ואין כאן הבטחה שהיא תעבוד גם בבית.

דוגמה לשיחה

דוגמה בדיונית לשיחה שפותחת ערב כזה:

הנאה היא לא רק של בני זוג

ההגדרה של WHO לבריאות מינית רחבה: היא כוללת רווחה פיזית, רגשית, נפשית וחברתית בהקשר של מיניות, ולא רק היעדר מחלה או קושי. המונח ״אירוטיות, הנאה, אינטימיות״ מופיע שם כחלק מהמיניות. מכאן שהנאה לגיטימית כשלעצמה, בין שאתם/ן בזוגיות ובין שלא, ובין שהמפגש כולל חדירה, מגע, ליטוף או רק קרבה.

עוד נקודה: ההגדרה ממקמת את ההנאה בצד של בטיחות וחופש מכפייה, אפליה ואלימות. לכן ערב ללא יעד פועל רק כשהוא מבוסס על הסכמה אמיתית של שני הצדדים. מי שמרגיש/ה שהוא/היא ״חייב/ת להשתתף בתרגיל״, לא נמצא/ת באינטימיות אלא בלחץ אחר. ראו גם לקבל ״לא״ בכבוד.

קשר לחשק

בייסון, במאמרה מ-2002, מתארת מודל של תגובה מינית שבו המוטיבציה לקרבה נובעת מאינטימיות, גירוי מוביל לעוררות, ורק אחר כך מגיע הרצון להמשיך. כשהחוויה מספקת, הקרבה הרגשית גדלה. לפי המודל הזה, ערב חושי ללא יעד אינו ״ויתור על מין״ אלא מסלול אפשרי לחשק, בייחוד למי שחשקם מגיב, כפי שמתואר בחשק מיני: לא רק יש או אין.

לפי מודל הבקרה הכפולה של מכון קינזי, עיכוב הוא ״בלם״ שנלחץ ממחשבות כמו חשש מביצוע. הפחתת הלחץ היא דרך אחת לשחרר אותו. המודל מסביר את ההיגיון, ולא מוכיח שהתרגיל ביתי עובד אצלכם/ן.

מתי לפנות לעזרה

• כאב בזמן מגע או קרבה. ראו כאב בזמן יחסי מין.
• קושי מתמשך שגורם למצוקה או לריחוק, גם אחרי שהורדתם/ן לחץ.
• קושי שהתחיל אחרי תרופה, מחלה, לידה או טראומה, ובמיוחד אם יש תחושת חרדה או הימנעות.