חשק מיני: לא רק ״יש״ או ״אין״

שני אנשים בזוגיות ארוכה. אחד מהם מרגיש רצון באמצע היום, בלי שום סיבה נראית לעין, והשני מרגיש ״כלום״ עד שהם כבר יושבים על הספה ומישהו מניח יד על הכתף. השני מסיק לעצמו שמשהו אצלו שבור. בפועל, הוא עשוי להיות פשוט דוגמה לצורה אחרת של חשק.

חשק ספונטני וחשק מגיב

המודל הישן של תגובה מינית היה ליניארי: קודם חשק, אחר כך עוררות ואז שיא. המודל שהציעה בייסון מציג תמונה אחרת. לפי התקציר של מאמרה משנת 2002, המוטיבציה לקרבה יכולה לצמוח מצורך באינטימיות, גירוי מוביל לעוררות, והעוררות מוערכת רגשית ומחשבתית, ורק אחר כך מגיעה הרצון להמשיך. כשהחוויה מספקת, הקרבה הרגשית גדלה, וגם חשק ספונטני, אם יש, מצטרף למעגל.

במילים פשוטות: חשק ספונטני הוא ״רוצה״ שמקדים את המגע. חשק מגיב הוא ״רוצה״ שמופיע בתוך המגע. שני הסוגים אמיתיים, ושניהם יכולים להופיע אצל אותו אדם בתקופות שונות. במאמר מ-2001 מציינת בייסון שהמודל משלב חשק מגיב וחשק ״ספונטני״, את הרגשות שנוצרים תוך כדי, את ההתרגשות הנפשית וגם את התפיסה, מדויקת או לא, של השינויים בגוף.

גז ובלם: מודל הבקרה הכפולה

מכון קינזי מתאר מודל שפיתחו ג׳ון בנקרופט וארִיק יאנסן בסוף שנות ה-90. לפיו, התגובה המינית נובעת מאיזון בין תהליכי עירור (excitation) לתהליכי עיכוב (inhibition), שתי מערכות שפועלות במידה רבה בנפרד. האנלוגיה של המכון היא רכב: עירור הוא דוושת הגז ועיכוב הוא דוושת הבלם, וכל אדם לוחץ על שתיהן במידה אחרת, לפי הגוף, ההיסטוריה והאישיות.

לפי אותו עמוד, עיכוב מגן עלינו ממצבים מאיימים, ורמה גבוהה של עיכוב עשויה להיות קשורה לקשיים מיניים, בעוד עיכוב נמוך קשור לעיתים להתנהגות מינית מסוכנת יותר. עוד מדווח שם על מחקר בלגי ארצי משנת 2014 שבו ציוני העירור והעיכוב התפלגו בקירוב כהתפלגות נורמלית, כלומר רוב האנשים באמצע, וקצוות הם חלק מהטווח הטבעי.

ההשלכה המעשית: ״אין לי חשק״ יכול להיות שהגז חלש, ויכול להיות שהבלם לחוץ. אלה שתי בעיות שונות עם פתרונות שונים.

מה לוחץ על הגז ומה על הבלם

אלו דוגמאות להמחשה בלבד. כל אדם ירכיב את הרשימה שלו.

גורמים רפואיים ויומיומיים שמשפיעים על חשק

לפי ה-NHS הבריטי, לירידה בחשק יש סיבות רבות, ומטפלים בסיבה. ברשימה שם: בעיות בזוגיות, לחץ, חרדה או דיכאון, בעיות מיניות כמו יובש בנרתיק או קשיי זקפה, הריון ותינוק חדש, ירידת הורמונים עם הגיל, בייחוד סביב גיל המעבר, תרופות (בין השאר תרופות ללחץ דם ולדיכאון), אמצעי מניעה הורמונליים כמו גלולה, מדבקה או שתל, ושתיית אלכוהול מרובה. מחלות ממושכות כמו מחלת לב, סוכרת, פעילות יתר/תת של בלוטת התריס וסרטן עשויות גם הן להשפיע.

על חלק מהגורמים אפשר לקרוא בהרחבה: לחץ ושינה וההשפעה שלהם על החשק, חזרה לאינטימיות אחרי הפסקה והקשר בין חשק לגיל ולשלבי חיים.

פער חשק בזוגיות

כשלשני בני הזוג יש חשק שונה, קל להגיע ללולאה: אחד יוזם ונדחה, השני נמנע כדי לא להיות במצב שבו הוא לא מרגיש כלום. כל אחד קורא את השני כדחייה. קודם כל כדאי לשים לב אם הפער נובע מסוג החשק ולא מכמותו. מי שחשקו מגיב אולי צריך הקדמה, לא פחות רצון.

אפשר להציע שיחה שאינה קשורה למיטה. דוגמה בדיונית לשיחה כזו:

אם קשה לפתוח את הנושא, אפשר להיעזר בכרטיסי השיחה, וגם לקרוא על שיחה לפני ערב אינטימי.

מה אפשר לעשות בפועל

1. לבדוק מה סוג החשק שלכם/ן: ספונטני, מגיב או שניהם. התשובה לא קובעת ערך.
2. לזהות מה ״לוחץ בלם״ ברוב הפעמים, וליידע על כך את בן/בת הזוג.
3. לפנות לפעילות קרבה בלי מטרה סופית: מגע, חיבוק, עיסוי, שיחה. כשאין חובה להגיע לשום מקום, יש לחץ פחות, וזה עשוי לפנות מקום לחשק המגיב.
4. לבדוק גורמים בסיסיים: שינה, אלכוהול, עומס, תרופות.
5. אם יש כאב בזמן קרבה, ראו גם כאב בזמן יחסי מין.