עוררות והתגובה המינית של הגוף: למה זה לא תמיד מתואם עם הרצון

מי שהתעוררה גופנית בלי ״בא לי״, מי שבא לו אבל הגוף לא משתף פעולה, מי שקרא את שני אלה כאבחנה על עצמו: כולם מגיעים לאותה שאלה. אם הגוף והרצון לא תמיד מדברים זה עם זה, מה אומר כל אחד מהם?

מה הם עוררות ורצון, ומה ההבדל

עוררות פיזיולוגית היא תגובה של הגוף: זרימת דם, לחות, זקפה, שינויי נשימה ודופק. רצון (או חשק) הוא תחושה: ״אני רוצה את זה עכשיו״. הם יכולים לנוע יחד, וגם להיפרד. על הצד הרגשי של הרצון כתבנו בחשק מיני: לא רק יש או אין.

בייסון, שפיתחה את מודל התגובה המינית המעגלי, כללה בו לא רק רצון ועוררות אלא גם ״הערכה מדויקת או לא מדויקת של שינויים פיזיים, גניטליים ושאינם גניטליים״, לפי תקציר המאמר שלה מ-2001. כלומר, השאלה כמה אדם מבחין בשינויים בגופו, ואיך הוא מפרש אותם, היא חלק מהמודל.

מה נמצא במעבדה

בשנת 2010 פרסמו חוקרים, בהם מ. צ׳יברס, מטא-אנליזה שאספה 132 מחקרי מעבדה משנים 1969 עד 2007, עם 2,505 נשים ו-1,918 גברים. הם בדקו עד כמה דיווח עצמי על עוררות מתאים למדידה גניטלית. אצל גברים המתאם היה r = .66, ואצל נשים r = .26, והפער היה מובהק סטטיסטית. המחברים זיהו שני גורמים מתודולוגיים שמשפיעים על הפער: מגוון הגירויים שהוצגו, ומתי נמדד הדיווח העצמי.

כמה דברים חשוב להבין. ראשית, זה ממוצע על פני מחקרים, ולא ניבוי על אדם מסוים. שנית, המתאם הנמוך אינו אומר ״אין קשר״, אלא שהוא חלש יותר. שלישית, מדובר במעבדות, לא בחיים האמיתיים. ולבסוף, התקציר שפתחנו אינו מסביר למה קיים הפער, ולכן לא נציע כאן הסבר סיבתי.

הטבלה לא באה לסגור שאלות, אלא לנסח אותן נכון: במקום ״מה הגוף שלי אומר?״ אפשר לשאול ״מה אני מרגיש/ה, ומה אני רוצה שיקרה עכשיו?״. את התשובה רק אתם/ן יכולים לתת.

דוגמה בדיונית לשיחה בין בני זוג, כשהגוף והרצון לא מסונכרנים:

בעיה ״בראש״ או בגוף? הבחנה שימושית

סקירה על הממדים הפסיכולוגיים והבין-אישיים של תפקוד מיני מציינת שהקטגוריה הגדולה ביותר של תלונות היא על עוררות סובייקטיבית, כלומר על חוסר בתחושה של עוררות, יותר מאשר על תגובה פיזית. עוד נאמר שם שלא נמצאו מחקרי תוצאות על טיפול פסיכולוגי בהפרעות עוררות, ושמחקר על תוכנית של שלושה מפגשי מיינדפולנס שיפר ציונים בשאלון תפקוד מיני אצל נשים עם קושי בחשק.

לפי מודל הבקרה הכפולה של מכון קינזי, תגובה מינית נוצרת מאיזון בין ״גז״ ל״בלם״. מצב שבו הבלם לחוץ (חרדה, ביקורת עצמית, חשש) יכול להפחית את התחושה גם כשיש גירוי. את המודל הזה הצגנו בחשק מיני, והוא לא מסביר לבדו את ממצאי המעבדה.

תגובה גופנית אינה הסכמה

זה העיקרון החשוב ביותר בנושא הזה. גוף יכול להגיב בלי שהאדם רוצה, ולהפך. לכן תגובה גופנית לא יכולה לשמש כתחליף לשאלה. מי שאמר/ה ״לא״ או התמהמה/ה לא מסכימים, גם אם הגוף הגיב. זה נכון בזוגיות ובכל מקום אחר. עוד על זה בהסכמה והגבולות במילים ובאיך מקבלים ״לא״.

אם חוויתם/ן מגע ללא הסכמה, והגוף הגיב, התגובה אינה מעידה על הסכמה ואינה אשמתכם/ן. ראו מרכזי סיוע.

מה אפשר לעשות עם הפער

• לשים לב להבדל בין ״הגוף שלי הגיב״ ל״אני רוצה״, ולשאול את עצמכם/ן איך אתם/ן רוצים להמשיך.
• לספר לבן/בת הזוג כשהגוף והרצון לא מתואמים: ״אני מרגיש/ה שהגוף עונה, אבל אני עדיין לא בטוח/ה שאני רוצה. אפשר להאט?״
• להתמקד בתחושות ובקצב ולא בתוצאה. בהנאה בלי יעד יש הדרכה.
• לא להסיק מפער כזה אבחנה על עצמכם/ן. גם החוקרים מציינים שמדובר בהבדלים בין קבוצות.