גודל, צורה ושונות: מה נורמלי ומה סתם חרדה

אחת השאלות שנשאלות הכי הרבה ונאמרות הכי מעט בקול: ״אני נורמלי/ת?״ התשובה מגיעה בדרך כלל מהמקום הכי פחות מדויק, מסרטונים, ממערכות יחסים קודמות ומדיבור של חברים. הדף הזה נשען על מדידות אמיתיות, ועל המקורות שמפורטים בסופו.

איבר המין הגברי: מה אומרים המספרים

המחקר שמצוטט הכי הרבה הוא Veale ועמיתיו, שפורסם ב-BJU International ב-2015. הם איחדו נתונים מ-17 מחקרים, עד 15,521 גברים, שבהם המדידה נעשתה בידי איש/ת מקצוע בנוהל אחיד, ולא על פי דיווח עצמי. הממוצעים שנמצאו מפורטים בטבלה.

הנתון שכדאי לקחת מהמחקר חשוב מהממוצע עצמו: הטווח. לפי הסקירה, אורך של 11 ס״מ בזקפה נמצא באחוזון ה-10, ו-15 ס״מ באחוזון ה-85. כלומר טווח רחב של גדלים נמצא בתוך ההתפלגות הרגילה. החוקרים כתבו שהנומוגרמות שפיתחו אמורות לעזור לרופאים להרגיע את רוב הגברים שגודלם בטווח הרגיל. נמצא גם קשר חלש בלבד בין אורך הזקפה לגובה.

למה ההשוואה לרוב מטעה

לפי הכתבה ב-WBUR על הסקירה, אורולוג שצוטט בה, ד״ר Morgentaler, מספר שגברים נוטים להאמין שהם קטנים מהממוצע, ושכמעט כל המטופלים שלו שמו לב לגודל כלשהו. הכתבה מצטטת גם ניתוח של חיפושי גוגל: גברים מחפשים על איבר המין שלהם יותר מאשר על הריאות, הכבד, הרגליים והמוח גם יחד. אין כאן הוכחה לחרדה, אבל זה מעיד כמה הנושא נפוץ ומושתק בו-זמנית.

• המדידות בסקירה נעשו בידי אנשי מקצוע בנוהל אחיד, ולכן הן אמינות יותר מניחוש או מהשוואה לתמונות ולסרטונים.
• כשמשווים לממוצע, כדאי לזכור שהוא נקודה אחת בתוך טווח. ממוצע של 13.12 ס״מ בזקפה לא אומר ש-13 ס״מ הם ״הנורמה״ ושאר הגדלים חריגים.
• לפני שמחליטים שמשהו ״לא בסדר״, כדאי לברר מי קבע את הסטנדרט: סרטון, חבר, או מחקר שנמדד בו הרבה אנשים.

בלי לראות בעיה איפה שאין: מתי זה כן מצב רפואי

לפי הסקירה, גבר שנמצא יותר מ-2 סטיות תקן מתחת לממוצע (כ-2.28% מהגברים) נחשב קטן במידה חריגה. לפי אותו סיקור, בהקשר הזה ממוקמות גם האבחנות של חרדת גודל והפרעת דימוי גוף. החוקרים עצמם התכוונו להשתמש בגרפים כדי לבדוק את הפער בין המקום שגבר חושב שהוא נמצא בו לבין המקום שבו הוא באמת נמצא.

אם מדובר בשאלה רפואית אמיתית, למשל אי-נוחות פיזית או שינוי חדש, כדאי לפנות לרופא/ה. אם השאלה היא בעיקר תחושת מבוכה והשוואה, אפשר להיעזר גם בגישות לדימוי גוף: ראו דימוי גוף ומה שמאחוריו. מי שמגיעים לרופא/ה לשיחה כזו יכולים לבקש בדיקה ומדידה, ולשאול ישר: ״איפה אני על הגרף?״

שפתיים ווולבה: אין גודל ״נכון״

הדאגה המקבילה בצד הנשי נוגעת לשפתיים הפנימיות. ה-Labia Library, אתר מידע של Women's Health Victoria לאנשי מקצוע, כותב שיש שונות משמעותית בגודל, בסימטריה, בצורה ובצבע. שפתיים פנימיות נמדדו באורכים של 5 עד 100 מ״מ, ולפי האתר, המצוטט כמי שמסתמך על עמדת ACOG, מדידות בתוך הטווח הזה אינן סימן לחריגות. עוד נכתב שם ש-30% עד 50% מהנשים יש שפתיים פנימיות ארוכות מהחיצוניות, ושאין הגדרה קלינית של שפתיים ״נורמליות״ וגם אין ערכי סף מוסכמים לגדילת יתר.

המשמעות המעשית: תרשימי הספרים שבהם השפתיים הפנימיות מוסתרות לגמרי אינם תמונה של ״הנורמה״. גם ISSM כותבת שגודל ועיצוב השפתיים, צבע, ומידת הכיסוי של הדגדגן בעורלה משתנים מאוד, ושאסימטריה היא בדרך כלל בסדר. הרקע האנטומי נמצא בדף על אנטומיה בסיסית.

כשהחרדה היא הבעיה ולא הגוף

בשני המקרים, המסר המקצועי דומה. לפי ה-Labia Library, השלב הראשון הוא ייעוץ והסבר על שונות טבעית, ולפי הנחיית SOGC (האגודה הקנדית לגינקולוגים) שמצוטטת שם, ברוב הנשים שפונות לניתוח קוסמטי באיברי המין המראה בטווח הפיזיולוגי המוכר. ההנחיה מזכירה שאין להקל ראש בחרדה חזקה, ושאם היא נמשכת כדאי לשקול פנייה לפסיכולוג/ית לבריאות מינית. עבור מי שמתחת לגיל 18, הנחיית SOGC קובעת שבדרך כלל מומלץ להימנע מניתוח קוסמטי.

סימנים שאפשר לשים לב אליהם (ניסוח של המגזין, לא הנחיה רפואית): בדיקות חוזרות מול המראה, הימנעות מאינטימיות, השוואות מתמדות, או מחשבות שחוזרות גם אחרי שרופא/ה אמרו שהכול תקין. במצב כזה כדאי לשקול ליווי של איש/ת מקצוע בבריאות הנפש לפני כל החלטה על התערבות, בהתאם לגישה שמתוארת למעלה. אפשר להתחיל משיחה עם בן/בת זוג בעזרת משפטים לשיחה על גוף ועל אינטימיות, או מרופא/ת משפחה שיכוונו הלאה.

הדוגמה שבהמשך היא דוגמה בדיונית, לא מקרה אמיתי. הרעיון הוא להתחיל מהפחד עצמו ולא מהמספר.

מתי לפנות לרופא/ה

• כאב, או כל שינוי חדש באיבר המין שלא היה שם קודם.
• כאב, גרד או הפרשה חריגה באזור הוולבה (ראו גם שאלות נפוצות על ריח, נוזלים ושיער).
• מחשבות על גודל או על מראה שמפריעות לתפקוד, לשינה או לקשרים. אפשר לפנות לרופא/ת משפחה או לאיש/ת מקצוע בבריאות הנפש.