ריח, נוזלים, שיער: שאלות שמתביישים לשאול על הגוף

השאלות האלה לא נשאלות בקול, ולכן רבות מהתשובות מגיעות מפרסומות למוצרי היגיינה. הדף הזה אוסף את מה שמקורות רפואיים ציבוריים אומרים, בפורמט של שאלות ותשובות, כולל מה אפשר לעשות לבד ומתי כדאי לקבוע תור. הוא לא מחליף בדיקה, ואינו מאבחן.

הפרשה נרתיקית: מה רגיל ומה לא

לפי NHS, רוב הנשים והנערות חוות הפרשה, והכמות משתנה: היא בדרך כלל רבה יותר בהריון, בפעילות מינית ובשימוש באמצעי מניעה, ולעיתים צלולה ורטובה יותר סביב הביוץ. Cleveland Clinic מוסיפה שריחות עדינים שמשתנים לאורך המחזור הם רגילים, ושריח דגים או עובש מצדיק בדיקה.

שימו לב: הטבלה היא מפת כיוון בלבד, ו-NHS מדגיש שאין לאבחן את עצמכם. דלקת חיידקית נרתיקית אינה נחשבת מחלה מועברת במגע מיני, אך מין יכול להפעיל אותה, ולפי NHS הדלקת עשויה להעלות את הסיכון להידבק. גם פטרת אינה מחלה מועברת במגע מיני. אם הסימנים חדשים, כדאי להיבדק, ויש דף על בדיקות בריאות מינית שמסביר איפה ומתי.

לפנות לרופא/ה אם...

• יש שינוי בצבע, בריח או במרקם, או יותר הפרשה מהרגיל.
• יש גרד או כאב באזור, כאב במתן שתן, כאב באגן.
• יש דימום בין מחזורים או אחרי יחסי מין.
• מדובר באירוע פטרת ראשון, אם אתם מתחת לגיל 16 או מעל 60, אם זה חוזר יותר מ-4 פעמים בשנה, או אם אתם בהריון, כפי שנכתב ב-NHS.

ריח: מה נורמלי בכלל

Brook, ארגון בריאות מינית לצעירים בבריטניה, כותב שלאיברי המין אמור להיות מעט מאוד ריח, ושריח מורגש עשוי להיות עניין של היגיינה. הפרשה מסריחה לצד גרד או צריבה עלולה להצביע על זיהום או על מחלה מועברת במגע מיני.

אצל מי שיש לו עורלה, חומר לבנבן שנקרא סמגמה (תערובת של שומן, תאי עור ולחות) נוטה להצטבר מתחתיה. לפי Cleveland Clinic הוא אינו מסוכן ואינו מחלה מועברת במגע מיני, אבל הצטברות יכולה להוסיף ריח ולעודד חיידקים. כאשר שוטפים מדי יום ומייבשים, הוא בדרך כלל נעלם תוך כמה ימים. גם אצל נשים הוא יכול להצטבר בקפלי השפתיים ובעורלת הדגדגן. אם הצטברות כזו לא נעלמת אחרי כמה ימי שטיפה, או שמופיעים כאב או שינוי צבע, פנו לרופא/ה.

ניקיון: מה שוטפים ועם מה

לפי NHS: שוטפים את העור שסביב הנרתיק בעדינות עם מים חמימים וסבון עדין לא מבושם, ולא שוטפים בתוך הנרתיק. מדפי ה-NHS על BV ועל פטרת עולה שכדאי להימנע מסבונים ריחניים, מקצף אמבט, מדאודורנטים ומתחבושות מבושמות, ולהעדיף מקלחת על פני אמבטיה. Cleveland Clinic מסכימה ומוסיפה שהקפדה יתר על שטיפה עלולה לפגוע בחיידקים המועילים, שיש להעדיף תחתונים מכותנה, ושיש להחליף בגדי ים רטובים בזמן.

לגבי איבר מין גברי, המקורות לא מסכימים לגמרי: דף ה-NHS על דלקת בעטרה ממליץ על מים או משחה לחות בלבד, בלי סבון, ואילו Brook מציע מים חמימים וסבון. מה שמשותף: שוטפים מדי יום, כולל מתחת לעורלה אם יש, ומייבשים בעדינות. אם העור מתייבש או מגרד, כדאי לעבור לתכשיר ללא בושם. שני המקורות מזהירים מסבונים ריחניים, וב-NHS גם מציינים שכדאי לבחור קונדומים לעור רגיש אם יש גירוי.

שיער ערווה: שמרו או הסירו, והחלק של הגילוח

לפי Cleveland Clinic, שיער ערווה צומח על הגבעה ועל השפתיים החיצוניות מהתבגרות, והוא נוטה להידלל בגיל המעבר. לא מצאנו מקור רפואי שאספנו שקובע שיש חובה להסיר או לשמור אותו, ולכן הבחירה אישית. מה שכן ידוע: לפי NHS, גילוח, שעווה, שיוף ועקירה עלולים לגרום לשיער חודר, ואזור הערווה הוא אחד המקומות שבהם זה שכיח, בעיקר כשהשיער גס או מסולסל.

1. הרטיבו את העור במים חמימים והשתמשו בג׳ל גילוח.
2. גלחו לכיוון צמיחת השיער, בכמה שפחות משיכות, בסכין חדה, ושטפו אותה אחרי כל משיכה.
3. אל תגלחו עד העור. NHS מציין ש-1 מ״מ של זיפים מסייע.
4. אחרי הגילוח הניחו מטלית קרה ורטובה.
5. אל תסחטו ואל תגרדו שיער חודר. פנו לרופא/ה אם האזור כואב מאוד, חם, נפוח, או שיש חום או הרגשת חולי.

גירוד שאינו קשור לגילוח, ובמיוחד גרד שמחמיר בלילה, הוא סיבה לחשוב על כינים: לפי NHS, כינים באזור הערווה גורמות לגרד, לכתמים אדומים או כחולים בעור ולביצים לבנות או צהובות על השיער, ואינן חולפות בלי טיפול. הגילוח אינו מוזכר שם כטיפול, ויש לטפל בתכשיר מתאים אצל רוקח/ת או רופא/ה.

זרע ודם: מה NHS אומר

לא מצאנו דף של NHS שמגדיר צבע ומרקם ״תקינים״ של זרע, ולכן אנחנו נמנעים מלקבוע. מה שכן מפורסם: דם בזרע אינו בדרך כלל סימן לדבר חמור, אך לפי NHS יש לפנות לרופא/ת משפחה. הוא מופיע לעיתים עקב זיהום, בדיקה או הליך כמו וזקטומיה, או בעיות בערמונית, ולעיתים נעלם לבד תוך ימים עד שבועות. במקרים נדירים הוא עשוי להיות סימן לסרטן.

איך מדברים על זה

ליווי נוסף לשיחות כאלה נמצא במשפטים לשיחה על הגוף, ולמי שדואגים לגבי מחלות מין, במדריך הבדיקות.