פרטיות דיגיטלית בזוגיות: גם בקשר קרוב מותר לשמור מרחב

בשלב מסוים בקשר עולה השאלה של הטלפון. לפעמים היא נשמעת כבדיחה ולפעמים כמבחן: ״אין לי מה להסתיר, אז למה שלך יש קוד?״ ההיגיון הזה נשמע משכנע, אבל הוא מבלבל בין אמון לבין ויתור על מרחב אישי. אמון הוא מה שמאפשר לא לבדוק. גישה מלאה למכשיר של מישהו אחר אינה מוכיחה אמון, אלא מייתרת אותו.

אין חובה למסור גישה

ארגון love is respect מציין שדרישה לסיסמאות, לגישה לטלפון או למקום הימצאות עלולה להיות פגיעה בפרטיות ואף צורה של התעללות דיגיטלית, ושפרטיות אינה אומרת שמישהו מסתיר משהו. אותו ארגון מונה בין דוגמאות להתעללות דיגיטלית מעקב אחר מיקום, בדיקת הודעות ותמונות באופן קבוע, שימוש בתוכנת ריגול, ולחץ לשלוח תמונות מפורשות.

זה לא אומר שכל שיתוף הוא בעייתי. אפשר לבחור לשתף, ולעיתים הדבר מועיל: מיקום בנסיעה לילית, או אלבום משותף של תמונות הבית. ההבדל הוא שהבחירה נעשית מרצון, לזמן מוגדר, ואפשר לחזור בה. שיתוף שנמשך רק כי מביך לבטל אותו הוא כבר לא ממש שיתוף. מי שחש שאינו יכול לסרב, עשוי להיעזר בלשמוע ״לא״ בלי להפעיל לחץ.

זו דוגמה בדיונית לשיחה על מיקום:

מה שנשלח אליכם אינו שלכם להפצה

הכלל הפשוט: תוכן אישי שקיבלתם, הודעה, הקלטה ובוודאי תמונה אינטימית, נשאר בין שניכם, אלא אם ניתנה הסכמה ספציפית להעביר אותו הלאה. ״סיפרתי רק לחברה אחת״ עדיין העברה. גם צילום מסך של שיחה שנשלח לקבוצה הוא העברה, גם אם הכוונה הייתה מצחיקה. עיקרון ההסכמה בכל מקרה ספציפי ולא מתוך הסכמה כללית דומה לזה שמתואר בהסכמה כשיחה שנמשכת: הסכמה לדבר אחד אינה כוללת דבר אחר.

הרגל מועיל הוא שאלה קצרה מראש: ״אכפת לך אם אספר להם על זה?״ היא לוקחת שנייה ומונעת שיחה קשה בהמשך.

לדבר על קהל ועל אחסון

אם החלטתם לשתף תמונות או הודעות רגישות, כדאי לדבר מראש על ארבעה דברים:

• מי עוד רואה: גיבוי בענן, מחשב משותף, מסך שמוצג בעבודה.
• כמה זמן נשמר: תיקייה קבועה, או מחיקה אחרי שצפיתם.
• האם פנים או סימנים מזהים מופיעים, ומה ההעדפה של כל אחד.
• מה קורה אם הקשר נגמר. מוסכם מראש עדיף על ויכוח אחר כך.

חשוב להיות כנים לגבי גבולות הטכנולוגיה: מחיקה אצלכם אינה מוחקת עותקים אצל אחרים, ואפליקציות ״נעלמות״ אינן ערובה. זו לא סיבה לפחד, אלא סיבה להחליט מראש מה נוח לכם לשלוח בכלל. ראו גם היכרויות באפליקציות לגבי שיתוף עם אנשים שהכרתם לאחרונה.

מה אומר החוק בישראל

לפי סיכום על החוק למניעת הטרדה מינית (ויקיפדיה), תיקון מספר 10 לחוק, הידוע כ״חוק הסרטונים״, נכנס לתוקף ב־2014. הוא קובע שפרסום תצלום, סרט או הקלטה המתמקדים במיניותו של אדם, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל או לבזות אותו וללא הסכמתו, הוא הטרדה מינית. מקור זה מציין גם שאפשר להגיש תביעה אזרחית בגין הטרדה מינית. כדי להבין מה מתאים למקרה שלכם, ולבדוק את נוסח החוק הרשמי, יש לפנות לעורך או עורכת דין או לגורמים רשמיים. אין כאן ייעוץ משפטי. הרחבה על הנושא תמצאו בהפצת תמונות אינטימיות בלי הסכמה.

כשמישהו מאיים או מפיץ

אם בן או בת זוג, לשעבר או נוכחי, מאיימים להפיץ תמונות אינטימיות או מפיצים אותן בלי הסכמה, זו פגיעה, והאחריות היא של מי שמאיים, לא של מי שצילם או שלח. אין כאן ״אשמת קורבן״ ואין סיבה להתנצל. ארגון love is respect מונה לחץ לשלוח תמונות מפורשות בין סימני ההתעללות הדיגיטלית.

1. אל תיענו לדרישות ואל תוסיפו שליחת תמונות כדי ״לסגור את זה״.
2. שמרו תיעוד של האיום, בזהירות ולא ממכשיר שייתכן שמישהו אחר עוקב אחריו.
3. דווחו בפלטפורמה שבה זה קורה.
4. פנו לגורם תמיכה מקומי שאתם סומכים עליו, ובמצב של סכנה פנו למשטרה (100) או לקו 118 של משרד הרווחה, לפי דף של משרד הבריאות. נכון למועד הכתיבה.

אל תעלו תוכן אינטימי לאתר הזה או לגורם לא מוכר. בפנייה לשירות תמיכה, בדקו את ההנחיות שלו ואת אופן ההגנה על המידע לפני שיתוף.