הסכמה היא שיחה שנמשכת: מה זה אומר בפועל

מישהו אמר כן לנשיקה. האם זה אומר כן להמשך? מישהי נשארה לישון אצלכם כבר בפעם השלישית. האם זה אומר שהערב הכול מובן מאליו? התשובה לשתי השאלות היא לא, ובשירותי בריאות המין של שירות הבריאות הבריטי היא מנוסחת במפורש: הסכמה נדרשת בכל פעם שפעילות מתרחשת, והסכמה לדבר אחד אינה הסכמה לאחרים.

המדריך הזה מסתמך על דפי מידע של שירותי בריאות בבריטניה ועל חוק בריטי שמגדיר את הרעיון בצורה בהירה. ההגדרות המשפטיות בישראל אינן נבדקות כאן, ולכן המדריך לא מחליף ייעוץ משפטי. הכוונה היא לתת שפה מעשית לחיי היומיום.

שלושה תנאים שצריך שיתקיימו

לפי שירות הבריאות הבריטי, הסכמה היא הסכמה ברורה, מרצון, ומתוך הבנה של מה מסכימים אליו. דף של שירות הבריאות באזור גלזגו מנסח זאת כך: הסכמה צריכה להינתן בחופשיות, מתוך ידיעה, וניתן לחזור בה בכל עת. בפועל כדאי לבדוק שלושה דברים.

• רצון חופשי: האדם בוחר, ואינו נענה מפחד, מלחץ, ממניפולציה או ממחשבה ״אין לי ברירה״. אותם דפים מציינים שיחסי מין שמתקיימים כי מרגישים שחייבים ולא כי רוצים, אינם הסכמה.
• הבנה: האדם יודע מה קורה. הסכמה שהושגה בהטעיה לגבי טיב המעשה או זהות הצד השני אינה תקפה.
• יכולת להסכים: אדם ישן, חסר הכרה או תחת השפעת אלכוהול או סמים כך שאינו יכול לבחור, אינו יכול להסכים. הדפים מוסיפים שגם קשיים נפשיים או לקויות למידה עלולים להשפיע על היכולת לתת הסכמה.

מה הופך הסכמה ל״שיחה שנמשכת״

החוק הסקוטי משנת 2009 מנסח את זה בצורה חדה: אפשר לחזור בהסכמה לפני הפעולה או במהלכה, ומרגע החזרה כל המשך נחשב כמי שמתרחש בלי הסכמה, גם אם התחיל בהסכמה. זה רעיון ששווה לקחת גם מחוץ למשפט: כן שנאמר לפני עשר דקות אינו מחייב אף אחד להמשיך.

הדף של שירות בריאות המין בדבון מוסיף שלוש הבהרות מעשיות. הסכמה יכולה להיות מותנית, למשל בשימוש בקונדום. היא יכולה להיות חלקית, כן לדבר אחד ולא לאחר. והיא אינה עוברת הלאה: העובדה שהיה קשר מיני בעבר אינה אומרת שיש הסכמה היום.

איך זה נשמע, ואיך לא להפוך את זה לחקירה

אף אחד לא רוצה שהרגע ייראה כמו טופס. לכן השאלות הטובות קצרות, פתוחות, וכוללות מראש אפשרות לא. להלן דוגמה בדיונית לשיחה בין בני זוג, שנוצרה למטרת המדריך ואינה מתארת אנשים אמיתיים.

שימו לב שהשאלה פתוחה, התשובה ספציפית והתגובה מקבלת, בלי ויכוח, בלי עלבון ובלי ״אבל בפעם הקודמת...״. מקבלים לא כך שהאדם הבא לא יצטרך לחשוש מהמחיר של האמת. על ההקשבה עצמה אפשר לקרוא במדריך על לקבל לא בכבוד, ועל המילים שאפשר לומר בעצמכם במדריך על מילים לרצון ולגבול.

משפטים קצרים לבדיקה

• במעבר בין שלבים: ״להמשיך ככה?״
• אחרי רגע של שקט: ״אני לא בטוח/ה שאני קורא/ת אותך נכון. מה אתה/את רוצה?״
• כדי לסמן שהדלת פתוחה: ״אפשר לעצור בכל רגע, בלי הסברים.״
• כשרוצים להפסיק: ״אני רוצה לעצור עכשיו. זה לא קשור אלייך.״

כשהקשיים אינם בשיחה אלא באנשים שסביבה

יש מצבים שבהם קשה לומר לא גם כשרוצים: בן או בת זוג שכועסים, תלות כלכלית או רגשית, פער כוחות. שירות הבריאות בגלזגו מציין שמצב שבו אדם מרגיש שהוא חייב נחשב לחוסר הסכמה, ומביא כדוגמה גם אלימות במשפחה. אם אתם מזהים שאתם אומרים כן מפחד, זה אות שכדאי לדבר עם אדם קרוב או עם איש מקצוע. אם אתם מזהים שאתם עצמכם גורמים לצד השני לחשוש מלומר לא, זה אות לשנות את אופן הבקשה. כשמשלבים אלכוהול, כדאי לקרוא גם את המדריך על אלכוהול והסכמה.

שאלות להתבוננות