אלכוהול, חומרים והסכמה: איפה עובר הקו

מסיבה, כוס שלישית, שיחה שמתחממת. בבוקר אחד הצדדים זוכר חצי, והשני בטוח ש״הכול היה בסדר, היא/הוא היה בעניין״. זו אחת התבניות הנפוצות ביותר בסיפורים על הסכמה שהתערערה, ובדרך כלל אף אחד לא התכוון לפגוע. הכתבה הזו מנסה לתת כלל עבודה פשוט, מבוסס על מקורות בריאות ציבוריים, לפני שמגיעים לרגע הזה.

הסכמה היא יכולת, לא רק מילה

לפי The Sexual Health Hub, אתר בריאות מינית בריטי, כשאדם שתוי או מסומם עד כדי כך שהוא אינו מבין מה קורה, אין לו יכולת להסכים, ״גם אם הוא אומר כן במילים״. הכוונה היא לא ל״שתיתי כוס יין והתחשק לי״ אלא למצב שבו ההבנה, שיקול הדעת והיכולת לתקשר נפגעו בפועל.

אותו אתר מוסיף שאלכוהול וסמים מקשים גם על קריאת רמזים לא מילוליים, כמו שפת גוף או היסוס. כלומר, כשאתם שותים אתם גם פחות מדייקים בזיהוי של מה שהצד השני מרגיש. זו הסיבה שאי אפשר להסתמך על ״נראה לי שהיא/הוא בעניין״. את העיקרון הכללי של הסכמה חופשית ומתמשכת תמצאו במילים לרצון ולגבול.

סימנים שהכוס הפסיקה להיות רק כוס

אין מדד של מספר משקאות, כי כל גוף מגיב אחרת, וגם הרכב המשקה, הזמן והאוכל משפיעים. במקום מספרים, כדאי לשאול שאלות על האדם שמולכם. הרשימה הבאה היא כלי חשיבה של המגזין ולא קריטריון רפואי או משפטי:

• קושי לעמוד, ללכת או לדבר באופן ברור, דיבור מקוטע או חוזר על עצמו.
• נמנום, עיניים נעצמות, תגובות איטיות מאוד, ובוודאי שינה או חוסר הכרה.
• בלבול לגבי מקום, זמן או אנשים, או חוסר זיכרון לשיחה שהתקיימה לפני דקות.
• הקאה, או מצב שבו מישהו צריך לתמוך בו כדי שלא ייפול.
• מישהו אמר ״אני לא מרגיש/ה טוב״ ושתק אחר כך, או שהסכמה התקבלה אחרי שהוא/היא ביקשו להפסיק ושכנעו אותם.

NHS Let's Talk About It, אתר של שירותי בריאות באנגליה, מוסיף שגם ״אני שתוי/ה, בבקשה תפסיק/י״ אינו הסכמה, ושתרופות הרגעה, ובפרט סם המכונה G, יכולות להשאיר אדם בלי יכולת להסכים. לפי אותו אתר, מי שפועל מינית מול אדם במצב כזה עובר עבירה (בחוק הבריטי).

כלל האצבע: כשיש ספק, מחכים

ההנחיה הפרקטית בכל המקורות שעברנו עליהם פשוטה. אם אתם לא בטוחים שהצד השני מסוגל להסכים, לא ממשיכים. מחכים, שואלים בבוקר, או מציעים לשוחח כשכולם פיכחים. The Sexual Health Hub ממליץ אפילו לנהל את שיחות הגבולות והבטיחות המינית כשכולם פיכחים, ולא להשאיר אותן לרגע שבו השיפוט כבר מטושטש.

מה בכל זאת אפשר לעשות בערב כזה

1. תנו לשיחה לקחת את הזמן. אם יש כימיה, היא גם תהיה שם מחר, כשכולם פיכחים.
2. אם מישהו שותה הרבה והוא לא ידידכם הקרוב, הציעו להתקשר לחבר/ה שלו/ה או לדאוג שיגיע הביתה בבטחה, בלי להצטרף.
3. אם אתם עצמכם שתיתם, שאלו את עצמכם: האם הייתי רוצה שהצד השני יחליט מה לעשות איתי במצב שלי עכשיו? הנוחות שלכם עם התשובה היא כלי.
4. אם אתם בזוגיות, אותו כלל חל. כך כותב גם SHINE SA, ארגון בריאות מינית באוסטרליה: ידיעת האדם לאורך שנים אינה תחליף לשאלה. יותר על כך בהסכמה בזוגיות ארוכה.

גם מי ששתה אחראי, ולא רק מי ששתוי יותר

אחד המיתוסים הנפוצים הוא ״שנינו היינו שתויים, אז זה שווה״. המקורות שבדקנו אינם מתייחסים לסימטריה כזו. הם מתמקדים ביכולת של האדם להבין ולהביע רצון. אם אחד הצדדים הרבה יותר צלול מהאחר, האחריות להבחין בכך ולעצור היא שלו. שתייה לא מוחקת את האחריות, והיא גם לא עילה לשכנע מישהו שאמר לא.

בנוסף, אלכוהול וסמים קשורים לסיכונים בריאותיים. The Sexual Health Hub מציין שהם עשויים להוביל לקיום יחסים שלא תכננתם, לשכחה של קונדום או אמצעי מניעה, ולכן לעלייה בסיכון להריון לא רצוי או להידבקות במחלות מין. אם זה קרה, בדיקות בריאות מינית ובחירה באמצעי מניעה הם צעד הגיוני לימים שאחרי.

מה לגבי החוק בישראל?

מגזין זה מתאר עקרונות הסכמה לפי מקורות בריאות. לא הצלחנו לאמת בדף רשמי של הכנסת או של ממשלת ישראל את הניסוח המדויק של הדין בנוגע לשכרות והסכמה, ולכן איננו מצטטים סעיפים. אין צורך להמתין למסקנה משפטית כדי להבין שמצב שבו אדם אינו מסוגל להסכים הוא מצב חמור. לשאלה משפטית ספציפית פנו לעורך/ת דין או למרכז סיוע, ובדקו את נוסח החוק העדכני בנבו או באתר הכנסת.