HIV, PrEP ו-PEP: מה השתנה ואיך זה עובד היום

שני דברים השתנו ב-HIV בעשורים האחרונים, ושניהם גדולים: אפשר לחיות איתו שנים רבות בבריאות טובה, ואפשר למנוע אותו בכדור. עדיין, הרבה מהמידע ברשת וברחוב נשאר ברמת שנות ה-90. הנה התמונה הנוכחית, לפי מקורות רפואיים ציבוריים.

טיפול, ועומס נגיפי שאינו ניתן לזיהוי

אין ריפוי ל-HIV, אבל טיפול אנטי-רטרוויראלי (ART) נוטל מהנגיף את השפעתו. לפי ארגון הבריאות העולמי, הטיפול מאפשר לחיות חיים ארוכים ובריאים, ואנשים שנוטלים אותו ואין נגיף שניתן לזהות בדמם לא מעבירים HIV לבני זוג מיניים. זה העיקרון שנקרא U=U, ובעברית: ״לא ניתן לזיהוי = לא מדביק״. ה-CDC מנסח זאת כך: עומס נגיפי שאינו ניתן לזיהוי פירושו שלא תעבירו HIV לאחרים דרך מגע מיני. לפי NHS, עם טיפול יומי לרוב נדרשים כ-6 חודשים עד שהנגיף נעשה בלתי ניתן לזיהוי (עד אז לא מסתמכים על U=U), ורוב מי שמטופל בבריטניה אינו מפתח איידס.

המשמעות מעשית: לפי המקורות, אצל אדם עם HIV שבטיפול יעיל ועומס נגיפי שאינו ניתן לזיהוי אין העברה מינית, ולכן אדם מאובחן אינו ״מסוכן״ לבני זוג כל עוד הוא בטיפול ובמעקב. המילים ״כל עוד״ חשובות: U=U תלוי בנטילה קבועה ובבדיקות עומס נגיפי שמראות שהנגיף אכן אינו ניתן לזיהוי.

PrEP: טיפול מונע לפני חשיפה

PrEP (קיצור של pre-exposure prophylaxis) היא תרופה שנוטלים אנשים ללא HIV שנמצאים בסיכון, כדי להקטין את הסיכוי להידבק. NHS מתאר נטילה יומית או לפי צורך, ובחלק מהמקרים זריקה כל חודשיים. בישראל מכבי מתארת PrEP יומית של התרופה emtricitabine/tenofovir עם מעקב מעבדתי צמוד אחת ל-3 חודשים או מוקדם יותר. אין ב-PrEP הגנה מפני זיהומים מיניים אחרים (כלמידיה, עגבת, הרפס), ולכן עדיין חשוב קונדום ובדיקות תקופתיות, ראו בדיקות STI.

PEP: טיפול חירום אחרי חשיפה

PEP (post-exposure prophylaxis) היא תרופה שמתחילים אחרי חשיפה אפשרית ל-HIV, כמו מגע מיני בלי קונדום עם אדם שמצבו לא ידוע, או קרע בקונדום. לפי NHS מתחילים אותה בתוך 72 שעות מהחשיפה, והיא זמינה במרפאות לבריאות המין ובחדרי מיון; ככל שמתחילים מוקדם יותר, כך עדיף. בדף של מכבי נכתב ש״לאחר 72 שעות מרגע החשיפה, לא יינתן טיפול״, שהטיפול נמשך 4 שבועות (28 ימים), ושניתן פעם אחת לכל אירוע חשיפה.

לפי אותו דף, התהליך הוא: פנייה לרופא/ת המשפחה, התייעצות טלפונית של הרופא/ה עם מומחה/ית למחלות זיהומיות, מרשם, וקניית התרופה. מחוץ לשעות הפעילות אפשר לקבל מרשם בחדרי מיון. לפי הדף, התרופה ניתנת ללא עלות לחברי מכבי, ויש מעקב אצל רופא/ת המשפחה לאורך הטיפול. הפרטים האלה נוגעים לחברי מכבי בלבד; לחברי קופות אחרות יש לברר ישירות מול הקופה או חדר המיון הקרוב.

מה עושים אם יש חשש לחשיפה

1. לחשב את השעות מרגע החשיפה. אם עברו פחות מ-72 שעות, לפנות מיד לרופא/ת משפחה או לחדר מיון.
2. לא לחכות לתשובת בדיקה: PEP מתחילים לפני שמוכחת הדבקה.
3. להגיד במפורש: ״הייתה חשיפה אפשרית ל-HIV, ואני מבקש/ת התייעצות על PEP״.
4. לרשום מה נקבע: איזו תרופה, למשך כמה זמן, ומתי נקבעה בדיקה חוזרת.
5. להיבדק שוב לפי המועדים שנקבעו, כי בדיקה מוקדמת אינה סופית. פירוט תקופות החלון: בדיקות STI: מתי ולמה ״יצא תקין״ לא תמיד סופי.

בדיקת HIV: מה ידוע

ה-CDC ממליץ שכל בני ה-13 עד 64 ייבדקו לפחות פעם אחת, ושמי שבסיכון ייבדק בתדירות גבוהה יותר. תקופות החלון משתנות לפי הבדיקה, מ-10 עד 33 ימים בבדיקת חומצות גרעין ועד 90 ימים בחלק מבדיקות הנוגדנים. NHS מציין שבדיקה ביתית נותנת תשובה לרוב תוך דקות, אך תוצאה חיובית מחייבת אישור בבדיקת דם במרפאה. לאפשרויות בדיקה בישראל ראו בדיקות אנונימיות בישראל.

מילים שכדאי להשאיר בצד

״נגוע״, ״מלוכלך״, ״נקי״ הן מילים שמחזקות סטיגמה ומרתיעות מבדיקה. ״אדם עם HIV״ או ״אדם שחי עם HIV״ מדויקות יותר, ומתארות מצב רפואי, לא אדם. בשיחה עם בן/בת זוג, העובדה ש-U=U נכונה היא לעיתים הדבר הראשון שכדאי להגיד.