דימוי גוף ביום פחות טוב: לדבר לעצמנו בשפה פחות שיפוטית

יש ימים שהמראה בבית פשוט לא מסתדרת. אותו גוף, אותה מראה, ומשהו במבט שונה. בדרך כלל מגיעה אז עצה שלא עוזרת: ״תאהבי את עצמך״. כשמישהו מרגיש רע עם הגוף שלו, הדרישה לאהוב אותו נשמעת כמו עוד משימה שנכשלים בה. אפשר גם אחרת.

זה נפוץ, וזה לא אומר עליכם משהו

אתר הבריאות של לונדון (שירות של ה-NHS) כותב שזה ״נורמלי לחלוטין״ להרגיש חוסר ביטחון לגבי הגוף, ושרוב האנשים חווים זאת בשלב כלשהו. הוא גם מציין שהשוואות מול בני גילנו, לחצים חברתיים ורשתות חברתיות יכולים להחריף את התחושה, ושדימוי הגוף והמשקל משתלבים לפעמים בדימוי עצמי נמוך, בחרדה, בדיכאון ובהפרעות אכילה. כלומר מדובר בחוויה נפוצה, ובמקרים מסוימים גם בסימן שכדאי להקשיב לו.

ניטרליות במקום חגיגה

זו הצעה עריכתית שלנו ולא המלצה של גוף רפואי: להתייחס לגוף כאל מה שהוא, המקום שבו אתם חיים, ולא כאל משהו שצריך להרוויח עליו ציון. אפשר לומר ״הגוף שלי היה איתי היום״ גם ביום שבו הוא לא מוצא חן בעיניכם. זו לא הכחשה ולא מחמאה מזויפת, אלא אמירה שלא עוסקת בדירוג.

מבחן פשוט לשיח עצמי: אם הייתם אומרים את המשפט הזה בקול לחבר או לחברה, האם הוא היה נשמע סביר? הרבה מהמשפטים שעולים בראש בבוקר לא שורדים את הבדיקה הזאת. הנחיות ציבוריות לבריאות הנפש מציעות בכיוון דומה: להיות אדיבים לעצמנו, ולתרגל קבלה עצמית וחמלה עצמית.

תרגילים קטנים שמופיעים בהנחיות ציבוריות

• לרשום רשימה של דברים שאתם אוהבים בעצמכם ושאין להם קשר למשקל או למראה, ולקרוא אותה לעתים קרובות. הדף של לונדון מציע זאת, ודף של שירות בריאות לנוער בדרבישייר מציע רשימה של עשרה דברים.
• ללבוש בגדים שנוחים ושאתם אוהבים ללבוש, ולא את מה ש״אמור להתאים״.
• לעשות משהו נחמד לגוף: אמבטיה, תנומה, זמן בחוץ. מטרתו להראות לגוף שמעריכים אותו.
• לבלות עם אנשים שגורמים לכם להרגיש טוב, ולומר לחבר או לבן משפחה מה מפריע.
• אם אתם רוצים לשנות משהו בגוף או באכילה, להציב יעדים סבירים וברי השגה.

אלה שינויים קטנים בסביבה ולא בגוף. הם לא מבטיחים תוצאה, ואם שינוי מסוים גורם לכם להימנע יותר ולהרגיש פחות חופשיים, אפשר לוותר עליו. על בגדים כשהגוף משתנה ראו בגדים שנוחים עכשיו, ועל תגובה להערות על הגוף ראו כשמעירים על הגוף.

גבול מעשי מול השוואות

השוואה היא מנוע חזק, ובמסך היא זמינה כל הזמן. כמה דפי NHS שפתחנו אומרים שתמונות ברשת עוברות לא פעם עריכה דיגיטלית, ושהן אינן מראות איך נראים גופים אמיתיים. הם מציעים להיות מודעים לתכנים שמחמירים את התחושה, לבטל מעקב אחרי חשבונות שגורמים לכם להרגיש רע, ולהימנע מ״דיבורי גוף״ ביקורתיים. אפשר גם לומר לחבר/ה: ״בוא לא נדבר היום על משקל״. זו בקשה סבירה לגמרי.

תסריט ליום אחד

הדוגמה הבאה בדיונית, והמשפטים בה אינם קסומים. הערך שלהם הוא בכך שהם תופסים את המקום של המשפטים האוטומטיים, שנוטים להיות חדים יותר.

עוד דבר קטן שעוזר: לשים לב מתי הביקורת מגיעה. אצל הרבה אנשים היא צמודה לרגעים מסוימים, בוקר ממהר, סוף יום מותש, חדר הלבשה בחנות. זיהוי של הרגעים האלה לא מעלים אותם, אבל מאפשר לפגוש אותם מוכנים ולא מופתעים.

בקרבה עם אדם אחר

ביום כזה מותר לומר משהו גם לבן או לבת הזוג. לא חייבים להסביר את כל ההיסטוריה: ״אני קצת לא בעניין של הגוף שלי היום, אז אשמח באור נמוך״ הוא משפט שלם. התגובה המועילה מהצד השני היא לקבל, לא לשכנע שאין סיבה להרגיש ככה. ניסוחים נוספים לבקשות כאלה יש באוצר המשפטים לרצון ולגבולות, ואם אתם רק מתחילים לדבר על קרבה, מתחילים כאן: שיחה בקצב שלכם היא נקודת פתיחה. על תפיסת הגוף בכלל כתבנו במדריך על דימוי גוף.

מתי כדאי לפנות לעזרה

לפי עמוד של שירות הבריאות הלאומי בנורפולק שפתחנו, כדאי לפנות לרופא/ת משפחה כשדימוי הגוף גורם לחרדה או לדיכאון, או כשאתם מגבילים או משנים את האכילה כדי לשנות את המראה. אותו עמוד מונה גם סימנים אפשריים להפרעה בדימוי הגוף (BDD): זמן רב של דאגה לגבי אזור מסוים בגוף, בדיקת מראה תכופה או הימנעות מוחלטת ממנה, מאמץ גדול להסתיר אזור בגוף, ונגיעה בעור כדי להחליק אותו. כתוב שם שזה ניתן לטיפול. אין כאן אבחון, ורק איש מקצוע יכול לקבוע אם זה המצב.

• פנו לרופא/ת משפחה, או לקופת החולים שלכם, אם התחושה נמשכת ומשפיעה על אכילה, על שינה או על היכולת לצאת מהבית.
• אם אתם דואגים לחבר/ה, אפשר לעודד אותם לפנות לרופא/ה.
• אם מישהו בסכנה מיידית, פנו למוקד חירום. שירותי תמיכה נפשית בישראל לא אומתו במסגרת המאמר, ולכן לא נציין מספרים; כדאי לבדוק באתר קופת החולים או משרד הבריאות.